יאיר כתב תגובה חשובה מאוד, ומכיוון שזה עניין מרכזי מאוד בלימוד שלנו, העדפתי ליצור רשימה חדשה ולא להשאיר את זה בתגובות.
לשון התגובה של יאיר:
ניר כתב: שמלובשת בעדים יש לה כח לפעול והיא פועלת את פעולתה. אם הם מעידים שראובן חייב ממון לשמעון עדותם פועלת שהממון של ראובן נעשה של שמעון, כמו שמעשה קניין פועל.
ולא הבנתי מה זאת אומרת הממון של ראובן נעשה של שמעון הרי אם הוא היה חייב אז גם לפני הפסק של ב”ד הוא היה חייב ועד שלא יקחו הממון ממנו ע”י ירידה לנכסיו זה לא נהיה שלו אלא העדים נותנים כח לב”ד לרדת לנכסיו ואם מדובר על דיון של מי חפץ מסוים גם לא יעזור עדותם של עדים אלא לברר האמת הזאת ואם הם שיקרו החפץ לא נהיה ע”י זה של השני אלא רק יצרו כח ב”ד לכפות אותו לתת את החפץ בשקר ועל זה יש את הענין הידוע של עדים זוממין שמסביר המהר”ל שזה הכח שהם יצרו שחוזר אליהם אבל נראה שזה רק כלפי כח של ההוצאה לפועל של ב”ד ולא דמי לעדים לקיומי של קידושין.
.
.
.
זה מה שהיה לי כעת לומר בזה:
תודה יאיר על השאלה הטובה,
עמדת על העניין המרכזי בהמשך לימוד הנושא הזה שהוא מהנושאים המרכזיים בפרק.
חשבתי להעלות את השאלה בפגישה הקרובה, העניין עדיין לא מבורר אצלי כראוי, ואני מקווה שהוא יתברר יותר בהמשך.
המחשבה שלי כרגע היא כך:
בוודאי גם לפני שהם באו לבית דין, ההלכה היתה שהממון של בעליו ולא של הגזלן.
אבל ההלכה היתה רק אצל שניהם. למשל אם יש זרע של עץ תאנה, הוא חומר שמקושרת בו צורת עץ תאנה גדול. היציאה אל הפועל של צורת עץ תאנה גדול היא על ידי שהזרע גדל לפי האמת הפנימית שלו, שהיא הצורה שמקושרת בו, שהיא חיותו ונפשו ורצונו הפנימי הטבעי, ובשלבי גדילתו כשהוא יונק חומרים מהאדמה הוא מלביש בהם צורת תאנה.
אם הזרע יבחר לגדול לצורת עץ אטד, ותהליך גדילתו ישובש והוא יגדל להיות משהו פגום, זה עניין פרטי שלו, אין לשום בריה אחרת בעולם דין ודברים עם זה, ואין לאף אחד אחר כח להתערב בעניין הזה ואין מקור לרשות ולכח לכפות עליו שום דבר. כי יש בחירה חופשית בין חיים למוות, והבחירה היא שלו ואם הוא יבחר במוות האחריות עליו בלבד (כמובן לעץ אין בחירה כמו לאדם, תאנה זה משל לאדם שרוצה להיות ישר ומחזיר את הגזילה ואטד זה משל לאדם שבוחר להיות גזלן).
העדים והבית דין הם גוף חיצוני לשני הצדדים, הוא לא אדם פרטי אלא משהו כללי יותר. אולי בהמשך נראה שהוא צורה של גילוי האלוקות בעולם, שזו צורה כללית שמחייבת את כל העולם. ועל ידי הפנייה לבית דין ומסירת עדות לפניו, מתלבשת גם בהם הצורה של הבעלות על הממון, שאומרת שהממון של ראובן ולא של שמעון. ומעתה יש כח חיים פנימי בתוך הדיינים של הצורה שהממון של ראובן, והוא פועל לצאת אל הפועל, ויציאתו אל הפועל הוא הכפייה שהבית דין כופים את שמעון להחזיר בפועל את הממון לראובן.
.
* * *
.
גם לעניין שקידושין וגיטין חלים רק אם הם נעשים לפני עדים, בלי שיהיו עדים אז רק אצל הבעל והאשה יש הלכה שהיא מקודשת לו. אבל עדיין ההלכה הזו לא קיימת כדבר כללי אצל האנושות כדבר כללי.
למשל יש הלכה (בבא מציעא ח' ושם י') שאם אני עושה שליח לזכות בשבילי ממון מההפקר או ממישהו שחייב לי. והשליח מגביה את הממון בשבילי ועדיין לא נתן לי אותו בידי. אם בא ראובן וחוטף מהשליח וזוכה לעצמו, ראובן יכול לזכות (אלא אם כן אומרים מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה, שזה עניין נוסף). והטעם הוא שראובן אומר: מה שהמשלח והשליח עשו ביניהם דין שליחות, זה עניין שלהם בלבד. מה לי ולמינוי השליחות שהם עשו ביניהם, מבחינתי אין לזה חלות ותוקף. כמדומני שיש במפרשים דעה שאינה להלכה, שאם הם עשו את מינוי השליחות לפני עדים אז ראובן אינו יכול לחטוף מהשליח ולזכות לעצמו, כי אז זה כבר חל ביחס לכל האנשים בעולם.
זה דין מיוחד לגבי שליחות, שהיא לא מעשה הלכתי שעושים אותו על ידי מעשה הלכתי כלשהו שנותן לזה חלות דין הלכתית. דין שליחות נוצר ממילא רק על ידי שהשליח מסכים לעשות מכח דעתו של המשלח, ואז מעשהו נחשב כמעשה המשלח, כמו שאם המשלח זורק אבן ושובר כד, השבירה היא מעשה שלו כיוון שהאבן ביצעה את מחשבתו בפועל, וכך גם השליח מבצע את מחשבתו בפועל כי הוא עושה מכח דעת המשלח ולא מכח דעתו העצמית שהוא מבטל אותה כעת. כיוון שאין כאן מעשה העמדת צורה היוצר חלות דין גם לא יועיל שיעשו את מינוי השליחות לפני עדים (יש דיון גדול בעניין שליחות בפני עדים ואין כאן המקום להאריך).
קניין אינו דומה לשליחות, אם הקניתי ממון למישהו לא יכול לבוא אדם אחר ולומר ההקנאה שעשיתם ביניכם היא עניין שלכם בלבד וזה לא חל ביחס אלי. כי הקנאה היא מעשה שמציירים צורה ועל ידי זה חלה חלות דין וזה כבר מציאות שקיימת בעולם וזה מחייב כל אחד.
אבל כשאנחנו באים לעניין כפייה, לגבי זה כיוון שחלות דין בעלות וקניין היא נוגעת רק לבעלים ולגזלן, אין מי שההלכה פועלת באופן חי אצלו כמו שצורה פועלת על גוף שהתלבשה בו שיפעל מכח זה לכפות את הקניין.
הבאתי את עניין שליחות רק להדגים שיכול להיות הבדל בין דין אצל מי שנוגע העניין אליו לבין אחרים. זה לא מובן מאליו, היה אפשר לומר שהלכה זה תמיד הלכה ביחס לכל אדם בעולם, ואם יש הלכה שהוא שליח שלו אחרי שזו ההלכה לא ייתכן שיבוא מישהו אחר ויאמר שהלכה חלה רק ביחס למישהו אחד וביחס למישהו אחר לא.
אם מבינים שהלכה זה פשוט חוקים של הקב"ה שהם באותו עניין כמו חוקי המדינה, וההבדל רק מי כתב אותם ומי ציווה עליהם, הרי בחוקי המדינה אין סברא שהחוק יחול רק על מישהו אחד ולא על אחר. אבל אם מבינים שההלכ הזה צורות חיות בעולם, כמו שיש צורת עץ תאנה שפועלת לחייב את זרע התאנה לגדול דווקא כך ולא אחרת, אז מובן שצריך לדעת על איזה חומר הצורה פועלת ומלובשת בו, ועל איזה חומר אינה פועלת. והבית דין הוא העברת תחום פעולת הצורה, הלבשתה בחומר אחר משני הצדדים, על משהו אחר כללי וחיצוני להם.
.
* * *
.
אני שמח שהזכרת את עניין עדים זוממים ואת הביאור שהם יצרו כח שפועל בעולם וכשהתברר שהם שקרנים התחדש דין שהכח חוזר לפעול עליהם. הבאת מהמהר"ל וכך גם מבואר בכמה סוגיות במכות בדברי ראשי הישיבות שם. זה גם מראה שעדות היא לא רק בירור אינפורמציה מה היה שם כמו כאילו היתה שם מצלמה וכעת רואים את ההקלטה מה אירע, אלא שזה יצירת כח פועל בעולם. זה נכון שהכח הוא רק כח כפייה, כי עצם ההלכה של מי הממון קיימת גם בלי העדות, אבל זה עצמו העניין שאנו עוסקים בו, מה זה כח כפייה, איך יכול להיות קיים כח ערטילאי אם הוא לא חל בגוף מסויים, מה המקור שממנו נובע שיחול ויווצר כח כזה, והרי יש בחירה חופשית, ובכלל מהיכי תיתי שמישהו יכפה משהו על מישהו אחר.
כל זה כמובן רק מחשבה כללית התחלתית ולא מבוררת. נצטרך לברר בהמשך איזה גוף זה הבית דין והעדים, מה מהותו ומה כוחו ודרכי פעולתו, מה בדיוק ההבדל שעושה התלבשות הצורה גם בהם מלבד מהצדדים, איך זה קורה, וכו' וכו'. אנחנו ברוך ה' רק בהתחלה ויש עוד הרבה מה ללמוד.
קבוצת לימוד תלמוד עם ניר שטרן 