29.11.2012 סנהדרין ב' א'

"דיני ממונות בשלשה. גזילות וחבלות בשלשה. נזק וחצי נזק, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה בשלשה. האונס והמפתה והמוציא שם רע בשלשה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים מוציא שם רע בעשרים ושלשה מפני שיש בו דיני נפשות".

דיברנו על ההבדל בין תשלום שמוגדר כ"ממון", שהוא גזילות וחבלות, לבין תשלום שמוגדר כ"קנס", שהוא חצי נזק ותשלומי כפל ארבעה וחמשה, וכן קנס של אונס ומפתה ומוציא שם רע.

לגבי תשלומי עדים זוממים, במכות ב' ב' נחלקו שלרבי עקיבא הוא קנס, כיוון שממון ביד בעלים והם משלמים. ולחכמים הוא ממון. ורש"י בבבא קמא ה' א' הסביר בדעת חכמים למה זה נחשב ממון: "עדים זוממין דממונא הוא – דכל המשלם יותר על מה שהזיק כגון כפל ותשלומי ארבעה וחמשה קרי קנס כדלקמן בהך פירקין (ד' טו:) וכגון כל דבר קצוב האמור בתורה כגון חמשים של אונס ומפתה ומאה של מוציא שם רע כולהו הוי קנסא אבל מידי אחרינא ממונא".

הערנו שלמשל תשלומי פדיון הבן הוא ממון ולא קנס, וארז העיר היטב שקשה שהרי זה סכום קצוב. ויונתן העיר שלכאורה הפשטות היא שקנס הוא עניין של עונש, ולמה רש"י לא עומד על עניין זה.

תשלום שהתורה הגדירה אותו כממון, משעת מעשה מייד חל שעבוד גוף על חוב הממון, המעשה עצמו כגון שגזל או הזיק הוא לבדו יוצר את חוב הממון שחל מייד כשעבוד גוף על החייב. לעומת זאת בקנס לא מידי חל שעבוד גוף על החייב, אלא צריך שיבוא לבית דין והם יקיימו את מצוותם לקנוס אותו, ורק אחרי שהם קנסו אותו חל השעבוד והחוב הממוני.

* * *

הבאתי בשבוע שעבר שבקנס כגון חצי נזק או תשלומי כפל או ד' וה', אחרי שהבית דין קונסים, החיוב הממוני חל למפרע משעת הנגיחה. אם בעל השור התם שנגח הקדיש מייד אחרי הנגיחה את השור או קידש אשה בו, אחרי שלמחר הבית דין יקנסו אותו חצי נזק על הנגיחה מגוף השור, יחול למפרע שמשעת הנגיחה גוף השור קנוי לניזק, ויפקעו למפרע ההקדש והקידושין.

חיוב למפרע צריך ביאור, קניין הוא מציאות, אם אתמול המציאות היתה שהשור שייך למזיק, איך היום יכולים הבית דין לשנות זאת ולעשות שאתמול למפרע יהיה שהשור שייך לניזק.

בכל עניין של שינוי המציאות למפרע, צריך להגיע לעניין של מציאות שאינה מבוררת, כמו בסוגיות של תנאי וברירה.

בכל תנאי יש מקום עיון, אם הוא מקדש אשה בתנאי שמחר ירדו גשמים, או בתנאי שהוא צדיק. הרי תנאי צריך שיאמר אותו כדיני התנאים שיהיה כתנאי בני גד ובני ראובן. אם הוא אמר אותו באופן אחר המעשה חל בלי תנאי. מוכרח מכאן שהוא עשה קידושין שלמים, שהרי בלי זה לא היה יכול שיחולו בלי תנאי במקרה שאמר את התנאי לא כנוסח תנאי בני גד ובני ראובן. קידושין זו מציאות. זה כמו שהוא משליך אבן על כד, ואומר אני שובר את הכד על תנאי שאני צדיק או על תנאי שירדו גשמים. הכד יכול להיות או שבור או לא, הוא לא יכול להיות שבור על תנאי.

הביאור בזה הוא שרק נדמה לנו שלמציאות יש אמיתת מציאות גמורה, באמת היא מקבלת כל רגע את המציאות מהממציא (כלשון הרמב"ם בתחילת היד החזקה, הלכות יסודי התורה א' א').

במכות מצרים הישראל שתה מאותה כוס עם המצרי, הוא שתה מים והמצרי דם. מה היה בכוס כשאף אחד לא שתה ממנה? היתה שם מציאות שאינה מבוררת. כל המציאות היא באמת כך. היא רק דיבור. והיא כפטיש יפוצץ סלע, יכול שיהיה עם אחד דיבור כך ועם אחר דיבור אחר.

למשל אם לאדם יש שדה שנזרעה ומתחילה להצמיח, אם לפני הקציר הוא יחליט לתת צדקה בבחירה חופשית היבול יצליח, ואם לא היבול לא יעלה יפה. לפני שהוא החליט האם הזרעים צומחים היטב או לא? זה לא מבורר. הרמב"ן על התורה אומר זאת כשהוא אומר שהכל הוא ניסים נסתרים.

התנאי מעמיד את הקידושין במצב של מציאות שאינה מבוררת. יש בעת ובעונה אחת מציאות שיש כאן קידושין וגם מציאות שאין כאן. אם הוא צדיק אז המציאות מתבררת לכאן ואם לא אז לכאן.

כך גם כשהשור נגח, יש כאן סיבה לחיוב קנס, אבל זו עדיין מציאות שאינה מבוררת האם יש כאן קנס או לא. הקנס לא חל כחיוב ממון עד שלא יקנסו הבית דין שזה צריך להצטרף לסיבת הנגיחה כדי ליצור מציאות של חיוב קנס (ואם הוא יודה הרי מודה בקנס פטור ולא יהיה חיוב קנס). אחרי שהם קנסו כיוון שסיבת החיוב מתחילה מהנגיחה, מתברר כעת למפרע שצד המציאות הלא מבוררת שיש חיוב קנס מאתמול הוא זה שהתברר להיות המציאות ולכן מאתמול יש חיוב.

כל זה בא להרגיש עוד קצת יותר מה עניין הבית דין, שהם לא רק מגלים מה היא ההלכה, זה לא שהם אנשים חכמים שיודעים יותר ואומרים את המידע מה היא ההלכה. אלא הם יוצרים את המציאות, הם הלכה בעצמה.

הכל חוזר ליסוד של "עד הגל הזה ועדה המצבה", שהחיבור בין הצורה הרוחנית המופשטת של הברית עם ההתלבשות בחומר של האבנים הפך את הברית בין יעקב ללבן לדבר חי שפועל בעולם, ולכן הוא חסם את בלעם (שלפי המדרש הוא לבן) כשבא לקלל (לפי המדרש גדר הכרמים שחסמה את בלעם היא הגל עד של יעקב ולבן). ועדות ובית דין הם עניין דומה, רק שהבית דין הם שלוש "אבנים" ועדות היא רק שתיים, ובהגדת עדות לפני בית דין מעבירים את הצורה מהתלבשותה בשני אנשים להתלבשות בשלושה.

אולי אם רוצים להרגיש את סדר מהלך המשנה, הסדר הוא לגבי חוזק כח פעולת הבית דין שהולך ומתגבר מהלכה להלכה במשנה.

בתחילה אמרו גזילות וחבלות, ששם ההלכה, דהיינו המציאות של חיוב הממון, נוצרת מעצם סיבת המעשה גם בלי הבית דין. רק במקום ששני הצדדים טוענים בסתירה זה לזה מעבירים את ההלכה למציאות כללית יותר משניהם שהיא הבית דין והוא חוזר ויוצר את מציאות הדין במישור יותר כללי שגורם לפתרון הסתירה שביניהם כיוון שכך הוא בעולם החיצוני לשניהם, ונולד מזה גם כח כפייה עליהם.

אחר כך מביאה המשנה חצי נזק וכפל ותשלומי ד' וה', ששם פעולת כח הבית דין היא ליצור את חיוב הממון עצמו, שבלעדיהם לא נוצר חיוב כלל. אבל הבית דין כוחו הוא רק בהצטרפות לסיבה של הנגיחה, ולכן החיוב חל למפרע לשעת הנגיחה.

לשיטת תוספות בבא קמא ל"ג א' דיבור המתחיל איכא, דווקא בחצי נזק וכפל החיוב חל למפרע אחרי שהבית דין קונסים. אבל בקנס של אונס ומפתה ומוציא שם רע חיוב הקנס חל רק משעה שבית הדין קונסים ולא למפרע (ודלא כהרשב"א שהבאתי בשבוע שעבר).

ונראה הטעם שבאונס ומפתה הקשר בין המעשה של האונס והפיתוי לבין לשלם דווקא חמישים כקנס הוא לא ישיר וברור, שאין בעצמותה של פעולת האונס קשר מהותי דווקא לתשלומי חמישים. ולכן כשבית הדין קונסים זו עיקר הסיבה לתשלומין דווקא של קנס כזה והחיוב נגרר אחרי הפסק שלהם כסיבה עיקרית, ולא חוזר למפרע לזמן המעשה כמו בנזק של נגיחת השור שהיא סיבה יותר מהותית לתשלומי קנס על הנזק.

ואם כן קנס של אונס ומפתה הוא עוד יותר חוזק כח הבית דין, כיוון שהם היוצר העיקרי של חיוב הקנס, יותר מהמעשה של האונס והפיתוי, ויותר רואים בקנס הזה יצירת מציאות מכח הבית דין בעצמם, שהרי הוא אינו חוזר להיות למפרע מכח שהוא קשור לסיבה של המעשה שנעשה מקודם, אלא עיקר סיבתו היא הבית דין בעצמו.

ואפשר שגם המשך המשנה הוא על דרך זו.

אודות nirstern

http://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 29.11.2012 סנהדרין ב' א', סנהדרין, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על 29.11.2012 סנהדרין ב' א'

  1. יוני הגיב:

    הג"ר שלמה פישר כתב ב"בית ישי" חלק החידושים בכמה מקומות על עניני חלות למפרע. הסימן הנוגע ביותר לעניננו הוא עב, שם הוא כותב "כלל גדול, שכל דבר שכבר ישנו בכח, אלא נתעכב מלצאת לפועל מחמת איזה טעם, אז כשהוא יוצא לפועל הרי הוא חל למפרע". הדוגמא הראושנה שהוא מביא הוא מב"ק לג ע"א גבי הוחלט השור שהביא ניר: "דעיקר סברת החיוב הרי היא הנגיחה אלא שגזירת הכתוב שיצא החיוב לפועל ע"י בי"ד… הלכך חייל החיוב למפרע" (עמ' רצה בספרו הגדול). אח"כ מביא שם דוגמא יפה משחרור עבדים שבעצם משתחררים כבר בראש השנה של היובל אלא שיש תנאי של תקיעת שופר ביו"כ ולכן בין לבין "אוכלים ושותים ועטרותיהם בראשיהם" בלי להשתעבד ובלי להשתחרר. דוגמא שלישית, שדומני שנידונה בלימוד שלנו, הוא של גזלן שקונה במפרע משעת גזילה כי "כל גזלן קונה בשעת הגזילה בכח, אלא דחיוב ההשבה מעכב שלא ייצא הקנין מן הכח אל הפועל ובשינוי דפקע חיוב ההשבה [כי החפץ אינו בעין, י.ג], הלכך חל למפרע"

  2. nirstern הגיב:

    אין לי את הספר, לפי מה שהובא הדברים עדיין צריכים תוספת ביאור לענ"ד. שהרי בשחרור עבדים ביובל, לא אומרים שמשהגיע יום הכיפורים כעת חל שחרור גמור למפרע מיום ראש השנה. אלא מה שחל מסיבת ראש השנה שחרור שאינו גמור זה חל מכאן ולהבא, ומה שחל מיום הכיפורים שחרור גמור גם זה חל רק מכאן ולהבא.
    לשיטת התוספות בבא קמא ל"ג א' ד"ה איכא, רק בקנס של חצי נזק וכפל חל החיוב למפרע, אבל קנס של מפתה ואונס לא חל החיוב למפרע, אע"פ שמעשה הפיתוי והאונס גורם שיהיה כאן אפשרות בכח של חיוב קנס.
    עצם הסברא קשה, הרי אין שום דבר שקורה וחל בלי שיהיה מקודם בבחינת "בכח", ואם כן היכי משכחת לה דברים שלא חלים למפרע.

    ולענ"ד צריך להוסיף הסבר בדברים, שבאמת כל דבר מקודם הוא בבחינת "בכח" ואחר כך יוצא אל הפועל והיציאה אל הפועל היא רק מכאן ולהבא ולא למפרע.
    חלות למפרע זהו רק כשיש שני דינים סותרים החלים בבת אחת ושניהם חלים לגמרי אע"פ שהם סותרים (מדובר היכן שאין תנאי והיכן שלא אומרים ברירה, שתנאי וברירה הם עניין בפני עצמו מבחינה זו).
    למשל בגזלן, יש שני דינים סותרים, האחד שהוא קונה את החפץ הגזול בשעת גזילה ומתחייב בתשלומי דמיו, ודין אחר שהוא חייב להחזיר את החפץ הגזול עצמו כל זמן שהוא קיים בעין. שני הדינים כל אחד מהם חל לגמרי כאילו אין את הדין השני. אמנם כששניהם חלים גובר הדין של להחזיר את החפץ בעין ולהיפטר בזה, הוא גובר רק לעניין מעשה שכך עושים, אבל לעניין חלות הוא לא מבטל את חלות הדין שהגזלן קנה את החפץ בשעת גזילה, אלא רק חוסם את האפשרות לפעול לפי דין זה למעשה. אם החפץ נאנס, כעת נמצא שהדין האומר שהגזלן קנה אותו משעת גזילה קיים לבדו בלי דין אחר שיחסום אותו, וכיוון שהדין הזה היה חל משעת גזילה, והוסר מה שחסם מלבצע אותו, כעת נעשה למפרע שהחפץ קנוי לגזלן משעת גזילה.
    שני דינים סותרים ששניהם חלים הפירוש הוא שיש שתי מציאויות. כי דין קובע מציאות. ויש מציאות אחת שבה החפץ קנוי לגזלן ויש מציאות אחרת שבה החפץ של הבעלים. וזה כמו שהמים של היאור יש מציאות אחת שהם מים לגבי שאם ישראל ישתה, ומציאות אחרת שהם דם לגבי שאם מצרי ישתה.
    אם החפץ קיים בעין אז המציאות המתבררת היא שהוא של הבעלים, אם הוא נאנס המציאות מתבררת להיות שהגזלן קנה אותו משעת גזילה, כיוון שאז באמת חל דין הקובע מציאות שהגזלן קונה אותו, והיא קיימת כמציאות מקבילה ביחס למציאות שהחפץ של הבעלים שגם היא קיימת במקביל.

    על דרך זו נראה שהנגיחה של שור תם היא סיבה לא רק שיחול דין קנס חצי נזק בבחינת "בכח", אלא היא סיבה גמורה שיחול דין הקנס אף בפועל. ומצד שני יש דין אחר, סותר, שקובע שקנס לא יכול לחול לפני שפסקו הבית דין. ויש שני דינים סותרים של חלות בפועל, ושניהם קובעים את המציאות בפועל. והדין שצריך פסק בית דין לא מונע את חלות הדין שהנגיחה בלבד כבר היא סיבה לגרום לחיוב חצי נזק, רק הוא מונע את קיום ההלכה הזו למעשה. ואחרי שיש כבר פסק בית דין, אז כבר אין מניעה, וחל הדין שהנגיחה לחוד היא סיבה לחול בפועל דין קנס ולכן חל למפרע. וגם כאן מדובר שיש שתי בחינות של מציאות, אם הנגיחה היא סיבה שיחול דין חיוב הקנס בפועל, הרי המציאות היא שיש חיוב. ומצד שני כיוון שצריך פסק בית דין הרי המציאות היא שעדיין אין חיוב. והמציאות עצמה מתבררת כשהיא יכולה להתברר, ואז היא מתבררת למפרע כי כעת התברר הצד שגם מקודם היה חיוב.
    אבל פיתוי ואונס אינם סיבה מספקת כדי שיחול חיוב קנס בפעול, אלא זה רק "בכח" לגבי חיוב הקנס. ורק אחרי שפסקו הבית דין נעשתה הסיבה ליציאה אל הפועל של חיוב הקנס. ולכן החיוב חל רק משעת העמדה בדין והלאה לשיטת התוספות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s