בדעת הרוגוצ'ובר שלא מועיל מסירת שטר קידושין בכת"י בלי עדים

כתב לי ר' אורי מייטליס:
הרוגוצ'ובר מסביר (בניגוד לר"י הזקן) כי בניגוד לגט, שבו אדם בעיקרון יכול לגרש על ידי כתב ידו במקום עדים, בשום פנים ואופן לא יתכן קידושי שטר ללא עדים כי "להעשות בעל ע"י עצמו, זה א"א לשום דבר להשתנות ע"י עצמו, וכמ"ש רבנו בספר המורה". לאחר מכן הוא מסביר כי זה הגדר של אין אדם מעיד על עצמו והגדר שאי אפשר להקנות על ידי עצמו  וכד' (וזה הגדר אין אדם מעיד על עצמו בהך דר"ה דף כ"ה ע"ב וכתובות דף כ"א ע"ב ודף כ"ז ע"ב. וכן בקנין א"א להקנות לאחר דבר שלו ע"י עצמו, עיין כתובות דף צ"ח מאן שם לך, ובעירובין דף פ"א גבי אין מערבין שם ע"י ש[נ]תן מעה לחנווני ועיין בירוש'[למי] פ"ד דפיאה דא"א לזכות ע"י עצמו כמו מימינו לשמ(ו)אלו וקדושין פ"א צז גבי שחרור בחצי עבד ע"י עצמו וב"ב דף פ"ה ע"א מה דפליגי תוס'[פות] על רשב"ם גבי ד' מידו[ת] וכ"מ בזה, וה"נ כן").
כפי הנראה מן המקבילות שלו, הפנייתו למורה נבוכים היא להקדמה ה-18 בפתיחת החלק השני של המורה (ואולי גם לדרך הראשונה של הוכחת המדברים את בריאת העולם במורה, א, עד).
המקור משו"ת צ"פ החדשות, חלק ב, עמ' סז-סח"

עוד כתב ר' אורי:
 אולי רמז לפתרון נמצא במה שכתב שאם לפי הגמרא עשיר יכול בעצמו להפקיר נכסיו ולהיחשב בזה לעני, הרי סימן הוא לזה שבכך אין הוא ממש משנה את עצמו למציאות אחרת ממה שהיה, שהלוא שינוי מהותי בדבר יכול לבוא רק ממקום חיצוני: "כמ"ש רבי'[נו] בס' המורה ח"ב דכל שינוי ע"כ זה ממ"א ומ"מ גבי הפקר… נשתנה מגדר עשיר לעני".  הרוגוצ'ובר מסביר אפוא כי "כיון דחזינן דהוא על ידי עצמו יכול לעשות פעולה שישתנה מעשיר להיות עני ע"י עצמו ע"כ דאין זה שינוי בעצם". כלומר שלהיעשות "בעל" בשונה מלהיות "נזיר" זה לדידו של הרוגוצ'ובר שינוי ב"עצם". זאת אומרת, שאדם יכול לשנות בעצמו כל מיני דברים אך זקוק לכח חיצוני כדי לשנות את עצמו.
.
.
התחלת ההסבר היא לפי דברי הרוגוצ'ובר בתשובות חלק שני סימן לד:
רוגוצובר.jpg
הוא מדבר על זיו ועל חידוש והנהגה,
וגם הוא מדבר שהכסף נעשה כסף קידושין והיא נעשית מקודשת והשאלה מה העלול ומה העילה.
העניין השני, שהכסף נעשה כסף קידושין, פעם דיברנו על זה. אז הבנו שמה שהיא נעשית מקודשת זה עצמו עושה את הכסף לכסף קידושין. ומאוד התקוממתי נגד זה.
כי "כסף קידושין" זה לא חלות דין בכסף, זה לא שינוי במהות של הכסף. כסף קידושין הכוונה אינה כסף שהוא עצמו במהותו חפצא של כסף קידושין, אלא הכוונה כסף רגיל שפועל קידושין. אם אני קונה שדה הכסף ניתן עבור  שדה והוא כסף שדה. אם אני קונה עבד הכסף ניתן עבור עבד והוא כסף עבד. כשאני נותן כסף בעבור קניית אשה זה כסף קידושין. כולמר הכסף שעושה את הקידושין. כמו שכסף שדה הוא הכסף שעושה את קניין השדה. זה לא שינוי וחלות ודין בעצמו של הכסף. נותנים לאשה פשוט כסף כלשהו, שווה פרוטה כלשהו, לא צריך לתת לה "כסף קידושין". אם הוא רוקד לפניה והריקוד שווה פרוטה, זה לא נעשה "ריקוד קידושין" או שווה פרוטה קידושין. זה סתם שווה פרוטה וכשנותנים שווה פרוטה רגיל נעשים קידושין.
מהיכי תיתי בכלל סברא מוזרה כזו שמה שהשדה נקנה לי, זו הסיבה שהכסף ששילמתי עליו נעשה "כסף שדה".
חוץ מזה לא ייתכן שקודם (בסדר ההגיוני) היא מתקדשת ואחר כך זה נעשה כסף קידושין, כי אז מכח מה היא התקדשה אם לפני שהיא מקודשת הכסף שניתן לה לא היה כסף קידושין?
יש פה יציאה מהשכל הישר בלי שום סיבה. אני דווקא בעד לצאת מהשכל הישר, אבל צריך סיבה ממש טובה לזה, לא סתם ככה.
.
.
הוא אומר כאן בפירוש שהאיש הוא הפועל והאשה היא הנפעל. הוא מדבר על חלות דין אשת איש שחל עליה, והוא הפועל של זה והיא הנפעלת. לא מדובר כאן על התאחדות כי אז שניהם נפעלים בשווה.
נראה שכוונתו כך:
אדם רגיל אין בכוחו לפעול קידושין. כי הוא לא יכול לעשות שינוי כזה להפוך אשה פנויה ל"אשת איש". אשת איש זה באמת שינוי מהותי בה, היא נעשית חפצא אחר, חדש. אני לא יכול לשלם כסף לתינוק ובזה להפוך אותו למבוגר, לא יכול לשלם כסף לזכר ובזה להפוך אותו לנקבה.
מה שאני יכול לבד לשלם כסף על שדה ולהפוך אותו לשדה שקנוי לי זה חידוש גדול, וצ"ע איך זה קורה. מכל מקוום דווקא על זה יש כח לאדם לבדו, אבל לשנות מהות של אשה זה בוודאי עניין הרבה יותר קשה וגדול ואדם לא יכול לעשות שינוי כזה במציאות, בטבע. היא נעשית מקודשת לי, והיא נעשית אסורה על כל אדם, וקרובותיה נעשות עריות עלי, הן נעשות שאר בשרי, כמו קרבת דם. זה ממש להפוך את המציאות לגמרי מבחינת המהות שלה. מהיכי תיתי שאני יכול לעשות דבר כזה על ידי תשלום כסף.
אלא אני וודאי לא עושה את זה בעצמי מכוחי על ידי שאני פשוט נותן כסף. אלא יש דין קניין שהתורה חידשה, כלומר הבורא ברא יישות רוחנית פועלת, כח פעולה, שהוא משהו שקיים במציאות, והוא דין מעשה קניין. כמו שהבורא ברא זרם חשמלי. כשאני עושה מעשה קניין, נותן כסף בתורת מעשה הלכתי של מעשה קניין, אני מפעיל בזה את דין קניין שקיים בעולם הוא פועל את השינוי. כמו להפעיל מעגל חשמלי ועל ידי זה לפעול חידוש בעולם.
דין קניין מועיל לשדה אבל לא לאשה. אשה לא נקנית במעשה קניין, הראייה לזה שצריך עדים. לעדים יש כח לפעול חידוש בעולם יותר מאשר לדין רגיל של מעשה קניין. הם מחדשים ששור הופך לחזיר, שאשה הופכת לערווה (מה שמדבר שם הרוגוצ'ובר בתשובה ל"ד), ממש מהפכים את הטבע לגמרי, מה שמעשה קניין לא יכול לעשות. כנראה השינוי לפעול שמשהו ייכנס לבעלות של מישהו, הוא לא ממש היפוך הטבע, לא ממש בריאה חדשה. אבל להפוך אשה מותרת לאשת איש, זה ממש בריאה חדשה ושינוי טבע גמור ורק עדים יכולים לעשות את זה. הראיה שבלי עדים היא לא מקודשת. זה מוכיח שמה שפועל כאן זה העדים ולא סגי בקניין.
אבל אם כן אז שיספיק עדים לחוד. שיבואו לבית דין ויעידו ומזה היא תהפוך לאשת איש. הרי כך אשה מתהפכת לערווה ושור לחזיר, על ידי עדות בבית דין ולא צריך מעשה נוסף.
.
.
יש כאן כפילות מוזרה, העדים הם הכח שפועל את השינוי באשה, וגם הכסף או השטר או הביאה הם הפועלים את מעשה הקניין. איך להבין את זה?
לענ"ד כאן הוא מכניס את ההסבר של זיו, ושל חידוש והנהגה.
אני למשל שואל איך נעשה אדם חדש, מה סיבת התהוותו. הסיבה היא מה שהאב והאם עשו להוליד אותו. והסיב השלהם היא אבותיהם וכן הלא העד אינסוף. רק שלא ייתכן שרשרת אינסופית של סיבות. כלומר אם היה יתכן שרשרת אינסופית של סיבות ההסבר שהסיבה היא ההורים היה מספיק, ולא היינו זקוקים לכך שהבורא הוא סיבה. אמנם אחרי שאי אפשר שרשרת אינסופית של סיבות, מוכרח שיש סיבה ראשונה והיא הבורא. אמנם לא אומרים שהבורא הוליד את אדם הראשון, ומאז הסתלק הבורא מלהיות סיבה.
הרי אם היה אפשר שרשרת אינסופית של סיבות לא היינו זקוקים לבורא כלל. אז הא הוליד את אדם הראשון והסתלק, ופתר לנו את הבעיה של שרשרת אינסופית של סיבות, וחזרנו לכך שמכאן והלאה הסיבות הן רק ההורים.
זה לא כך, כי טיבו של הבורא שהוא לא סיבה מהסוג הזה. הוא לא חלק מהטבע, לא חומרי, לא נמצא בכלל תחת הזמן, אין אצלו קודם ואחר כך, ופשוט שלא שייך שהוא יפעל ברגע אחד של זמן ואחר כך יפסיק, אין אצלו "רגע" ואין "אחר כך". הוא סיבה מכח שהוא באמיתת הימצאות מוחלטת ואנחנו באמיתת הימצאות לא מוחלטת, והוא משפיע את היותנו נמצאים כל רגע ורגע (במושגים שלנו, במושגים שלו זה בכלל מחוץ לגדר "זמן", בנצח).
אם הבורא מהווה כל רגע את האב ואת הבן כאחד, והוא סיבה למציאות של שניהם כל רגע ורגע, מה המובן שהאב הוא הסיבה של הבן?
זה העניין של "זיו".
הבורא הוא במציאות של להיות מוכרח המציאות, והנבראים במציאות של אפשרי מציאות. המשל הוא כמו אדם שחושב מחשבה. המציאות של המחשבה בפני עצמה קיימת. יש לה  אמיתת מציאות כלשהי. שהרי יש הבדל בין לפני שחשבתי לבין אחרי שחשבתי. אם המחשבה לבדה, בפני עצמה, לא היתה נמצאת, לא היה הבדל כלל.
בהל' יסודי התורה בהתחלה ובפרק ב כותב שיש לנבראים אמיתת מציאות, רק שהיא לא כמו אמיתת מציאותו של הבורא. זה לא רק שתי מדרגות של אמיתת מציאות. בפרק ב מיסוה"ת כותב שהצורות נבדלות במעלתן, המלאכים או השכלים הנבדלים. הכוונה באמיתת מציאותן. כל סיבה היא בוראת את המסובב ממנה, והיחס ביניהם הוא כמו בין החושב למחשבה שלו, הבדל במדרגת אמיתת המציאות.
בעולם שבמישור שלנו, האב הוא הסיבה לבן. זה לא סותר שהבורא הוא סיבה לשניהם כאחד, כי הבורא הוא במישור מציאות אחר. מישור המציאות שלנו הוא זיו של מישור המציאות של הבורא. בתוך הזיו האב סיבה לבן, מחוץ לזיו הבורא הוא סיבת שניהם כאחד. בחידוש הבורא סיבת שניהם, בהנהגה האב סיבת הבן. וזה עמוק מאוד וארוך מאוד כמו שכתב הרוגוצ'ובר.
.
.
כח פעולת העדים הוא במישור מציאות אחר, גבוה יותר, מזה של כח פעולת נתינת הכסף. נתינת הכסף היא סיבת הקידושין כמו שהאב סיבת הבן. העדים הם סיבת שניהם כאחד כמו שהבורא הוא שיבת האב והבן כאחד.
.
.
העדים הופכים את הבעל לפועל קידושין, כמו שהבורא עושה שהאב יהיה סיבת הבן. האב לבדו לא יכול. והם הופכים את האשה לנפעלת של הקידושין. והם הופכים את הכסף לדבר שנתינתו פועלת קידושין. כמו שהבורא הופך את התשמיש לדבר שפועל ולד.
.
כשאנו בתוך הטבע, לא נאמר שהולד (התוצאה, המסובב) הוא סיבת מה שהתשמיש הוא דבר שפועל ולד. כך לא נאמר שחלות הקידושין (התוצאה, המסובב) הם עושים שהכסף שיהיה כסף שפועל קידושין. זה סברא עקומה והפוכה. כמו שהקשיתי על הרוגוצ'ובר בפעם הקודמת, רק שכעת אני מבין שהוא אמר משהו אחר.
.
כשאנו מסתכלים מעל הזיו, במקור הזיו, מחוץ לטבע, בבורא, אז הוא פועל שהכסף יפעל קידושין, ושהקידושין יהיו נפעלים מכח הכסף.  והוא פועל שהבעל יכול לפעול קידושין והאשה יכולה להיות נפעלת בקידושין. כלומר שהוא יכול לחדש בה מציאות חדשה לגמרי כבורא בריאה חדשה וכמו להפוך שור לחזיר, והיא יכולה להתהפך כך. במשל הזה העדים הם בתפקיד הקב"ה. הם פועלים את כל הדברים מכל הצדדים כאחד. ומצד זה כבר היטשטש שהכסף הוא הסיבה שהיא מקודשת, אבל מצד אחר הוא כן הסיבה.
אם תקרא היטב את לשונו לענ"ד זה ממש נאמר בפירוש ורווח מכל מילה בדייקנות, זה לא פירוש מועמס ומאולץ.
.
.
אם אדם כותב שטר בכתב ידו בלי עדי שטר ובלי עדי מסירה, זה עדות. כי מה שהשטר יוצא מתחת יד המקבל מעיד שהיתה פעולת נתינת השטר, ומה שזה כתב ידו מעיד שזה הוא כתב ושזה היה אצלו לפני הנתינה. אז יש עדות שזה היה אצלו ונכתב על ידו ושזה ניתן למקבל. וזה עדות על מעשה קנין של קידושין. זה כמו נתינת שטר לפני עדים. זה החידוש של דין שטר שנייר יכול להיות עדות ושמה שהנייר תחת יד המקבל (שטרך בידי מאי בעי) זה עדות. יש חקירה עצומה איך עובד דין שטר ומה מקורו ואיך זה יכול להחשב עדות וכו'. בכל אופן למסקנה זה עדות מכח דין שטר.
לכן יש מכשירים בנתן לה שטר קידושין בלי עדים בכתב ידו.  אבל אחרי כל מה שהקדמנו הרוגוצ'ובר אומר שהוא נעשה הקב"ה של עצמו. העדים פועלים שהוא יהיה יכול לפעול קידושין והוא פועל את המציאות של עדים.
מעתה הכל ברור לענ"ד והדברים מאוד מאירים. ואשרינו שיש לנו רבי כזה.
.
.
.
וכל זה כתוב בגמרא קידושין ט ב כמו שכתב רבינו. לשון הגמ' שם:
איתמר כתבו לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת רב פפא ורב שרביא אמרי אינה מקודשת אמר רב פפא אימא טעמא דידהו ואימא טעמא דידי אימא טעמא דידהו דכתיב ויצאה והיתה מקיש הוייה ליציאה מה יציאה לשמה ושלא מדעתה אף הוייה נמי לשמה ושלא מדעתה ואימא טעמא דידי ויצאה והיתה מקיש הוייה ליציאה מה יציאה בעינן דעת מקנה אף הוייה בעינן דעת מקנה.
הנה בקניין שדה פשוט לגמרי שבעל השדה כותב מדעתו ונותן. כי בשדה לא צריך עדים כדי שיחול הקניין. צריך רק מעשה קניין. נתינת כסף לקנות שדה לא צריכה עדים, היא ציור שמצייר העברה של הבעלות, ובכח הציור לפעול שתעבור הבעלות. מה שהבעלים נותן ביד הקונה הוכחה לבעלותו של הקונה זה גם ציור של העברת בעלות ולכן זה מעשה קניין וזה פועל את הקניין מדין מעשה קניין.
מה שהקונה נותן ראיה למוכר שהשדה שלו, שהקונה מעמיד עדים שהשדה שלו ומחתים אותם על השטר עוד לפני שהשדה שלו, שרק אחרי המסירה נקנה לו, ומותן את השטר למכור כדי שיהי הראיה למוכר שמכר, זה בכלל לא ציור של העברת בעלות. לכן זה לא יכול לפעול מדין מעשה קניין כלל.  ההגדרה של מעשה קניין הוא ציור של העברת הבעלות. (מעשה קניין הוא לא רק הוכחה לגמירות הדעת, ולא כמ"ש בחזו"א חו"מ כ בשם אביו. יש מקרים שא"צ מעשה קניין ואז די בהוכחה על גמירות דעת, אבל בסתם קניין גם הגמירות דעת וגם המעשה שניהם פועלים ושניהם מעיקר דין מעשה הקניין ואכמ"ל. יש בחידושי הג"ר נפתלי טרופ שיעור שמביא ראיות גמורות לזה, ויש עוד ראיות ואכמ"ל)
בקניין פשוט לגמרי שהמוכר, המקנה, הוא הכותב. הוא מכין ראיה, ואז המסירה שלה לקונה הוא ציור שמצייר שהוא מקנה לקונה, והציור פועל.
בקידושין זה בכלל לא מעשה קניין, לכן יש כאן פועל חלות הקניין שהוא לא המקנה (הבעל פועל חלות הקידושין והאשה היא המקנה, שהיא הבעלים על מה שעובר לבעלות הבעל). בשטר מכירת שדה אין מקום כלל לחלק בין פועל למקנה.
.
כיוון שיש בקידושי שטר תואר חיצוני של כמו מעשה קניין, אולי חלק מזה הוא גם שהמקנה יהיה הכותב, או לפחות ייכתב מדעתו. המחלוקת בגמרא היא שיש צד שכיוון שבקידושין זה לא מעשה קניין והבעל הוא הפועל, אז נאמר שכמו בשדה, הפועל (ששם הוא גם המקנה ואין חילוק כלל בין פועל קניין למקנה, הן ממש מילים נרדפות) הוא הכותב, כאן בקידושין הפועל (אע"פ שהוא לא המקנה), הוא זה שיכתוב.  או שנאמר שנהיה נאמנים לתואר החיצוני של קניין, וכמו שבשדה המקנה הוא הכותב כאן בקידושין האשה שהיא המקנה ייכתב מדעתה (אי אפשר שתכתוב בעצמה כי צריך יקח איש אשה ולא תילקח אשה לאיש).
בשדה הציור של העברת בעלות הוא הכח הפועל. יש לציור, צורה, צלם, כח פעולה. מהסוגיא כאן מבואר בפירוש שבקידושין זה לא מעשה קניין כלל שפועל את החלות, כלומר הכח לשנות את המציאות לא נובע מהציור כלל. הכח נובע מהעדים, אבל למה בכלל לתת שטר אם זה לא ציור של העברת בעלות וממילא זה לא כח בכלל, וזה לא פועל שום דבר בכלל.  גם אם לא נסתכל על העדים, נסתכל רק על מה שבתוך הזיו, על הרובד הנמוך של אמיתת המציאות, רק על הטבע החומרי, ששם האב הוא סיבת הבן, כאן זה אל כך. כי שטר יכול להיות סיבת ההקנאה רק אם הוא ציור של הקנאה. פה זה לא אב בכלל ביחס לבן הזה, זה סתם ציור של אב מצוייר כל הכותל במהופך ולא יכול להוליד מאומה. הדבר הזה מבואר בפירוש בסוגיא של קידושין ט א. מהסוגיא עולה בחריפות הקושיא העצומה אז למה בכלל צריך את נתינת השטר? שיעידו בבית דין שהיא מקודשת והיא תהיה מקודשת. כמו שמעידים בבית דין ששור סקל והוא נהיה איסור מעיקרו כמו חזיר. או שמעידים על אשה שזנתה והיא הופכת לערווה כמו שאר בשר. נוצרת מציאות מחודשת לגמרי מכח עדות בבית דין לחוד. וכך יהיה גם בקידושין ולמה נותנים שטר שהוא לא ציור של הקנאה כי אינו מהמקנה לקונה, ולכן אינו מעשה קניין כלל וגם לא בדין שטר כלל.
מוכרח מזה שעדים מחדשים מציאות חדשה ועושים שהשטר יהיה שטר ושנתינתו תהיה מעשה שבכוחו להיות מעשה פועל קידושין. ואחרי שהם יוצרים את זה אז המעשה הוא שפועל את הקידושין. כמו שאחרי שהקב"ה בורא אב ובורא בן, ובורא באב כלי הולדה ויכולת הולדה, מעתה מי שפועל את מציאות הבן הוא האב. כך אחרי שיש עדות, מה שפועל את הקידשין כסיבה פועלת הכי קרובה הוא מעשה נתינת השטר. כמו שהאב לא יכול לברוא בעצמו שהוא יהיה אב ולברוא שהוא יהיה בעל כלי הולדה ויכולת הולדה, ואז כתוצאה מזה להיות יכול להוליד ולהוליד, אלא רק אחרי שמשהו אחר ברא בו את עצמו כמוליד ואת הילד כיכול להיפעל כיילוד ואת כלי ההולדה כיכולים לפעול הולדה, רק אז האב יכול להוליד. כך הבעל לא יכול לפעול בעצמו לחדש שהוא יהיה בעל כח של מקדש, ושהשטר יהיה בעל כח של מעשה קידושין, ושהאשה תהיה בכח יכולה להיפעל להתהוות כמקודשת. רק אחרי שהעדים הם בראו כל זאת, כמשהו חיצוני לבעל, אז הוא יכול לקדש ולהיות בפועל ושהשטר יהיה מעשה שפועל קידושין. לכן לא מועיל שטר בכתב ידו. בשטר קניין שדה כל זה לא שייך ואין שום מניעה שיכתבו בכת"י ויתן בלי עדים. בגט זה דומה לשדה, אבל גם שם צריך עדים וזו סוגיא בפני עצמה ולא כאן המקום. שם השטר הוא ספר כריתות מכח הכתוב, והוא גם ציור נכון של הקנאה כמו בשדה, שהמקנה כותב ומוסר לקונה, ויש לומר שתוכן הדין של ספר כריתות הוא שספר כריתות הוא ציור של הקנאה, והדין מגזיה"כ של "ספר כריתות" נותן כח לציור לפעול כמו בקניין שדה ואכמ"ל. גם שם החידוש מציאות יותר קטן מבקידושין. מחזירים לבכח מה שיצא לפועל בקידושין, ואכמ"ל
.
.
.
.
.
עיקר המחודש בסוגיא, שהצד שהוא יהיה הכותב הוא כי הוא הפועל אע"פ שאינו המקנה. איך פועל אם זה לא מעשה קניין כלל? עם מה הוא פועל ואיך הוא פועל. מהיכע תיתי שהוא יכול להיות פועל לשנות מציאות של אשה. אם העדים משנים את מציאותה ישר, בעצמם, כמו עדי שור הנסקל, אז האשה ייכתב מדעת האשה כמו שטר שדה וגט, ולא יהיה צד שהבעל כותב מדעתו כי הוא לא שום דבר כאן. הוא לא הפועל, העדים הם הפועלים. אלא כתוב שהוא הפועל ולא העדים. רק מזה נולד צד שהכתיבה מדעתו. אז איך קרה שהוא פועל, הוא לבד לאו כל כמיניה לשנות אשה סתם כי הוא רוצה, ואין לו כאן שום כלי פעולה כי השטא אינו ציור קניין. אלא כתוב כאן שהעדים הופכים אותו להיות פועל ואת השטר לכלי פעולה. זה הפשט הפשוט, זה לא פרשנות ולא למדנות ולא חידוש תורה, זו קריאת הפשט הכתוב כפשוטו. לכן הוא מתלונן למה הראשונים שתקו כאן. הוא לא מצפה שהם יגידו את חידושיו ולמדנותו, אבל מצפה שיאמרו את מה שכתוב כפשוטו. כמה נפלא.

אודות nirstern

http://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה בדעת הרוגוצ'ובר שלא מועיל מסירת שטר קידושין בכת"י בלי עדים, כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s