שו"ת צפנת פענח חלק ב סימן ל"ד
כאן חלק א מביאור תשובה זו.
כאן חלק ב מביאור תשובה זו.
כאן חלק ג מביאור תשובה זו.
כאן כל שו"ת צפנת פענח חלק ב.
עמ' 30 מהתשובות עמודה ב.
יבמות קכ"ב א':
"מעשה בצלמון באחד שאמר אני איש פלוני בן איש פלוני נשכני נחש והרי אני מת והלכו ולא הכירוהו והלכו והשיאו את אשתו".
ומדייק רבינו שדווקא אם מצאו שם אדם מת רק שלא הכירוהו, אז משיאים את אשתו, אבל אם לא הלכו ומצאו אדם מת לא משיאין את אשתו, אע"פ שהוא עד אחד ועד אחד נאמן על מיתת הבעל, מכל מקום בלא שמצאו אדם מת לא נאמן.
ואילו שם בדף ק"כ ב' נאמר:
"תנו רבנן נפל לגוב אריות אין מעידין עליו לחפורה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו". ומשמע שמעידין עליו גם אם הלכו משם אחרי שנפל לחפורה ולא ראו שום אדם מת.
וקשה למה במעשה בצלמון צריך שיראו גוף אדם מת ובנפל לחפורה אין צריך.
(פתחי תשובה אבן העזר סימן יז ס"ק צב:
"והלכו ומצאוהו שנשתנה – ע' במראות הצובאות סקפ"ב לכאורה נראה דוקא בהלכו וראו בו שמת אבל אם לא הלכו לשם אין סומכין לומר שמת ע"י שהכישו נחש כיון דיש רפואה לנשיכתו כדאי' בשבת ק"ט אלא דבסכ"ט אי' בנפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת וצ"ל דשם כיון שהוא נשוך בנשיכות הרבה קים להו לחז"ל שאין מועיל לו שום רפואה או דנחשים ועקרבים הוי כמו זיבורא ועקרבא שאחז"ל בחגיגה שאין לו תרופה לפי שרפואה של זה קשה לחבירו ומש"ה בעינן תרתי נחשים ועקרבים ואולי מיירי התם כשא"א לו לעלות משם מעצמו עד שיעלוהו אחרים וביני ביני מסתמא לא יוכל לחיות וצ"ע עכ"ד ע"ש)
להמשיך לקרוא ←